סרט השירה החזותית Returning to Ourselves, אינטימי ומרובד, החוקר את הזיכרון המשפחתי דרך חפץ יומיומי שקט – מפה שמונחת על שולחן האוכל כדי להגן עליו, אך הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף הביתי והרגשי.

הסרט נולד מתוך זיכרון אישי והפך לפרויקט עיצובי-אמנותי של היוצרת נואל, שעיצבה חמישה תכשיטים מנחושת בציפוי זהב – כל אחד מהם מוקדש לבן משפחה אחר. התכשיטים, הדומים אך שונים זה מזה, מייצגים רגשות סמויים, מחוות שלא נאמרות, ואהבה שקטה.

במרכז הסרט ניצב שולחן עץ אלון שעליו פסל שיש עם חללים ריקים, המקבלים צורה מאופיינת ושלמה רק כאשר חמש דמויות מתכנסות סביבו. דרך אור שמש רך, תנועה איטית וטקסיות מינימלית, נרקם בין הדמויות חוט בלתי נראה – חוט של שייכות, געגוע וקשר שמעולם לא ניתק.

הסרט נעדר דיאלוג – אך עשיר בתחושות. הוא אינו מספר סיפור במילים, אלא מחזיר אותנו לטקס שנזכר בגוף ובמרחב – למקום שתמיד היה קיים, גם כשנדמה שנעזב.